לא חראם?

עוד דרך של ביקורת ומחאה עומדת להפוך ללא חוקית, אחרי שהח"כים אישרו את הצעת החוק לאיסור הטלת חרם.
ניסינו להתייחס להצעה הזו ברצינות ולהסביר איך היא פוגעת בדמוקרטיה – משימה לא פשוטה כשעוסקים בחוקים כל-כך מגוחכים

העיסוק בחרמות ובחרמות שכנגד מעלה אצלנו זיכרונות בערך מכיתה גימ"ל (אגב, זה רגע טוב לעשות Play על השיר למטה). אולי בגלל זה קצת קשה לדבר ברצינות על ההצעה האינפנטילית – עוד הצעה אינפנטילית – שעברה היום בוועדת החוקה, ושנועדה להעניש את מי שיזום או יקדם חרם על מדינת ישראל. מה השלב הבא - חובה יהיה להזמין את החכ"ים המקובלים לדיונים של הוועדה? ישחקו גולם במעגל?

טוב, ננסה ברצינות: האם יש טעם לומר שחרמות לסוגיהן מהוות אקט חוקי ולא אלים – גם אם מרגיז לפעמים – שמקובל בארץ ובעולם במגוון רחב של מאבקים; האם שווה לציין שגם חרם – מעצבן ככל שיהיה – הוא כלי מחאה, כלומר חלק מחופש הביטוי, שמבחנו, כידוע, הוא ביחס לאמירות ואקטים מעצבנים; האם יש טעם להצביע על כך שהאיסור לא מבקש למנוע "חרם" בכלל, אלא לרדוף ולהשתיק מחאה פוליטית ספציפית – זו שעושה שימוש בכלי של החרם כדי להיאבק בכיבוש הישראלי בשטחים.

(צילום: _cc-by-RobW)

טעם או לא, נראה שלמרבית חברי הכנסת פשוט לא נעים לומר בקול את דעתם האמיתית – שדמוקרטיה זה עניין ממש מעייף. בתי משפט? חופש ביטוי? זכויות מיעוט? למי יש סבלנות? בטח לא כשהאיראנים/חמאס/אחים-מוסלמים-וגם-אובמה-הזה קמים להורגנו. יותר פשוט להשתיק לפי חוק את מי שלא מסכים איתנו. אגב, חלק מהח"כים לא מתביישים להגיד גם את זה. השמות ידועים.

אבל רובם, במקום לדבר גלויות, חופרים מעט-מעט, מפשיטים את החירויות הדמוקרטיות אחת אחת. כנראה שלשלול במכה את חופש הביטוי מכל מי שחולק עלייך, נראה עדיין גם להם קצת נחפז. במקום זה מקימים ועדה, ועוד אחת, ואוסרים ליזום חרם, או להתקבל ליישובים, ומייבשים תקציב ודורשים להישבע… מעט-מעט, אחת-אחת.

לפעמים, יש לומר, הם עושים זאת בתחכום לא מבוטל. תוך זיהוי הכרס הרכה של הישראליות – התדמית שלנו בעולם – הם מערבבים בסיר אחד פטריוטיות צעקנית, פחדים קמאיים ולאומנות. מתבלים את הכל בכפית של היתממות ("מה לא-דמוקרטי בחוק הזה?!") ובקורטוב של שנאת אחר. התבשיל, איך לומר, די מסריח.

האבסורד הגדול מכולם הוא כמובן מטרת החוק, שנועד כביכול להגן על המדינה מ"מתקפת הדה-לגיטימציה" בעולם, כשברור לכל שחוקים כאלה רק מחלישים את הלגיטימיות שלה.

על מה חשב, נניח, ח"כ זאב אלקין, אחד מיוזמי החוק, בבואו להציל את הלגיטימיות הישראלית בעולם? האם בעיני רוחו הוא ראה, נאמר, איזה סטודנט אנגלי, ששומע על החוק הזה בעודו לוגם תה, ואומר לעצמו: "כנראה שטעיתי. אם עד עכשיו הייתה לי ביקורת עליהם, עכשיו אני מבין שמדובר בשלטון דמוקרטי למופת." וקם והולך לקנות זוג כרטיסים לחופשה בים המלח.

לפעמים, שכרון הכוח מכריע את שיקול הדעת. את זה אפילו ילדים בכתה גימ"ל מבינים.

רונן וודלינגר

כל העדכונים על החוק – בעמוד הפייסבוק וגם בטוויטר veDemocratit. 

מתוך: שברו את הכלים (מילים: דן אלמגור)

שברו את הכלים,
ולא משחקים.
שברו את הכלים,
ולא משחקים,
והאדם אז נאנח
בקול מלא מכאוב:
"אח פעם יהיה טוב!
כן, פעם יהיה טוב!
יהיה טוב, יהיה טוב!