במוצאי שבת הקרובים תגיע המחאה החברתית לשיאה במסגרת "צעדת המיליון", שתתקיים במוקדים שונים ברחבי הארץ. אנו מזמינים אתכם לקחת חלק באירוע "צעדת המיליון" הקרוב למקום מגוריכם
יש סיסמא שהייתה חביבה על מהפכני 68' בצרפת וחביבה גם עלי היום. סיסמא שמרוב שהיא פרדוקסלית היא נראית לי לוגית לגמרי. "תהיו מציאותיים," היא דורשת, "ותדרשו את הבלתי-אפשרי."
ובעצם, מה יותר פרדוקסלי מהעידן ומהחברה שבהם אנחנו חיים – שבהם דרישות כמו צדק, זכויות חברתיות או חיים בכבוד לכלל בני-אדם נתפסות כתביעות מופרכות, כאוטופיה, או שהן מתויגות בבוז כסיסמאות ריקות או כמאבק פוליטי ולא-לגיטימי? משמעותה של מהפכה היא להפוך את הבלתי-אפשרי למציאות. הגיע הזמן שזה יקרה גם כאן.
קשה להגדיר צדק, לא כל שכן צדק חברתי. בלועזית, המילה justice, שמקורה במילה לטינית שפירושה "הוגנות" או "שוויון", דווקא רומזת משהו על מהותו של המושג. גם כפילות המשמעות של המילה just – גם צודק וגם מדויק – מדגישה דבר חשוב: צדק הוא לא בהכרח דבר מוחלט. הוא עניין של מידה, של יחס, של חלוקה. כשכמות סופית של משאבים מתחלקת בצורה פחות או יותר שווה בין כלל הא/נשים – צדק נעשה.
כבר חודש וחצי שמתקיימת בישראל אחת המחאות הגדולות והחשובות ביותר מאז קום המדינה. הקריאה לצדק חברתי נשמעה הקיץ בכל רחבי הארץ: מקריית שמונה ועד אילת, מהערים הגדולות לעיירות הפיתוח בדרום ובצפון, בעשרות מאהלים ובמאות הפגנות ואירועים.
גם אנחנו, כאן "בפרויקט דמוקרטיה", לקחנו הקיץ חלק בקריאה לקידום ומימוש זכויות חברתיות. עשינו זאת בקמפיין "הכתובת על הקיר", במסגרתו – בעזרתם של מאות מתנדבות ומתנדבים מכל חלקי הארץ – הפצנו פוסטרים שמציגים עובדות על היעדר השוויון בחלוקת הזכויות החברתיות בישראל – דיור, בריאות, חינוך, תעסוקה, רווחה. הטענה שלנו פשוטה: בלי זכויות חברתיות, בלי שוויון – פשוט אין דמוקרטיה. (עוד על מצב הזכויות החברתיות בישראל ועל הדרך לשנות את המצב, כאן: "כך נהפוך למדינה שאפשר לחיות בה בכבוד").
במוצאי שבת הקרובים תגיע המחאה החברתית לשיאה במסגרת "צעדת המיליון", שתתקיים במוקדים שונים ברחבי הארץ, ובמרכזם צעדה ועצרת בכיכר המדינה בתל אביב, וצעדה היוצאת מגן הסוס בירושלים.
אנו מזמינים אתכם לקחת חלק באירוע "צעדת המיליון" הקרוב למקום מגוריכם. רשימה מלאה של האירועים מתעדכנת באופן שוטף באתר הרשמי, בכתובת: J14.org.il, וכן בעמוד הפייסבוק של הצעדה: https://www.facebook.com/event.php?eid=213965098654433.
אנחנו קוראים לכם להפיץ הלאה את המידע על האירועים במוצ"ש ולהעביר את הלינק שאתם קוראים הלאה. ניתן גם להדפיס (ואז לתלות במשרד או בכניסה לבניין) את הפוסטרים של האירוע, בקישור: http://www.j14design.com/
המשורר הפרואני הנפלא ססאר ואייחו, שכל יצירתו היא צעקה, ואולי תפילה, לצדק חברתי, כתב שיר שאני מרבה לחזור אליו, ואשר עוסק בקושי (המוסרי? הפרקטי?) להתעסק בעצמי, באינטלקטואלי, ברוחני, בזמן שיש מסביב כל-כך הרבה סבל ואי צדק. לשיר, בתרגום הנהדר של טל ניצן, קוראים "איש אחד עובר וכיכר לחם על שכמו", והוא מסתיים בשאלה – "איך לדבר על לא-אני בלי לצעוק צעקה?"
בשבת הקרובה משאירים בבית את הלימודים, העבודה, הדאגות, המחלוקות, התירוצים, ויוצאים לצעוק צעקה למען חברה טובה יותר, שווה יותר, צודקת יותר. נתראה בכיכר…
רונן וודלינגר
