תקשורת ודמוקרטיה

צילום: האגודה לזכויות האזרח

מבוא: תקשורת ומציאות

מרבית האזרחים בישראל מכורים לתקשורת: 63% מהם קוראים עיתון יומי (בהשוואה לכ-40% בארה"ב), למעלה מ-60% מאזינים לרדיו באופן קבוע, ואחוז הגולשים לאתרי חדשות באינטרנט גבוה פי למעלה משלושה מהנתון המקביל בארה"ב. זאת ועוד, על אף הציניות וחוסר האמון שהם מפגינים כלפי כל מוסד, לרבות התקשורת, אזרחי ישראל נוטים לתת אמון בתקשורת הרבה יותר מהמקובל בעולם המערבי. בשל עוצמתה של התקשורת בימינו, ובפרט בישראל, יש לה משקל גבוה מאוד באופן שבו האזרחים תופסים את המציאות, ובאופן שבו הם מעצבים את עמדותיהם ומגדירים את סדרי העדיפות שלהם.

נהוג לראות בתקשורת את כיכר העיר החדשה. זו הזירה העיקרית שהאירועים הציבוריים נְדונים בה, זו הזירה שהתודעה הקולקטיבית נקבעת בה במידה רבה. ובזירה הזאת בולטות במיוחד העיתונות היומית, מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה ותכניות האקטואליה. הן אלו שמביאות אלינו את תמונת המציאות – הקולות, התמונות, הפרשנויות. תפקידן של מהדורות החדשות משמעותי עד כדי כך, שהן נתפסות אצל רובנו כמציאות עצמה ולא כאוסף של אירועים חדשותיים ערוכים לפי סדר מסוים. כוחה הבלתי מעורער של הטלוויזיה, ובשנים האחרונות גם של האינטרנט, הוא בשידור החי. מצלמות השידור החי מביאות אותנו אל המקומות, משדרות את המתרחש בהם ומעניקות לנו תחושה שאנחנו בעצמנו שם, רואים את המראות ושומעים את הקולות. במציאות הזאת אנחנו, הצופים, הופכים לשותפים מלאים לנעשה. אולם זוהי תחושה מסוכנת, משום שהחדשות בכלל והשידורים החיים בפרט, אינם המציאות עצמה.

רבות נכתב על ה"אובייקטיביות" של המצלמה בפרט, ושל הסיפור העיתונאי בכלל. "אובייקטיביות" היא מושג מטעה ומבלבל. צילום אינו אובייקטיבי. כל מסגוּר של מציאות מותיר מציאות שלמה מחוץ לתמונה, והוא לעולם הנצחה של חלקיק שנייה אחד בלבד. ככזה הוא הופך סובייקטיבי מעצם הגדרתו ואופיו. כך, גם הדיווח העיתונאי אינו אובייקטיבי כלל. כל דיווח מתאר חלק מן המציאות, ולכן משאיר את כל החלקים האחרים מחוץ לסיפור העיתונאי. המסגוּר הוא בחירה סובייקטיבית, והוא יכול לכל היותר לנסות להיות "נייטרלי".

במדינה דמוקרטית אנו מצפים שהתקשורת – כיכר העיר הווירטואלית – תהיה אף היא דמוקרטית: דהיינו שתביא את כל הקולות ואת כל הזוויות, שתקיים דיון פתוח בנושאים שעל סדר היום בהשתתפות כל הקבוצות באוכלוסייה, ושתמציא לציבור את מרב המידע האמין, כדי שהאזרחים יוכלו לתפקד מתוך מודעות ומעורבות.

בפרק זה בדוח על מצב הדמוקרטיה ננסה לבחון את השאלה – איזה סיפור מספרת התקשורת? ומי מספר את הסיפור? זאת באמצעות סקירה של מחקרים מהעשור האחרון שעסקו בייצוג מיעוטים בתקשורת, ובאמצעות הצגת נתונים של סקר חדש שנערך עבור דוח זה, ובדק את עמדותיהם של עיתונאים ושל כלל הציבור לגבי תפקידה ותפקודה של התקשורת בישראל.