דמוקרטיה שיש בה אזרחים סוג ב', היא עצמה דמוקרטיה סוג ב' – עבור כל אזרחיה. מציאות שבה, כתוצאה מהתנהלותה של המדינה לאורך השנים, אחד מכל חמישה אזרחים הוא בפועל אזרח מדרגה שנייה, עומדת בסתירה ליסודות הדמוקרטיים, בלתי נסבלת מבחינה מוסרית, ומאיימת, בסופו של דבר, לא "רק" על 20% מהאזרחים – אלא על כולנו.
"תפקידה של המדינה בעניין זה אינו מצטמצם לעניינים חומריים בלבד. על רשויות השלטון למצוא את הדרכים שיאפשרו לאזרחים הערבים לבטא בחיים הציבוריים את תרבותם וזהותם באופן נאות ומכובד."
דוח ועדת אור
דמוקרטיה שיש בה אזרחים סוג ב', היא עצמה דמוקרטיה סוג ב' – עבור כל אזרחיה. מציאות שבה, כתוצאה מהתנהלותה של המדינה לאורך השנים, אחד מכל חמישה אזרחים הוא בפועל אזרח מדרגה שנייה, עומדת בסתירה ליסודות הדמוקרטיים, בלתי נסבלת מבחינה מוסרית, ומאיימת, בסופו של דבר, לא "רק" על 20% מהאזרחים – אלא על כולנו.
דמוקרטיה חייבת להיות מסוגלת להכיל בתוכה מיעוטים, לכבד את תרבותם, את שפתם ואת הזיכרון ההיסטורי הייחודי שלהם. מדינה המגבילה את זכויותיהם הבסיסיות של אזרחיה לחופש ביטוי ולחירות פוליטית, מפלה אזרחים בחלוקת משאבים, תשתיות וחינוך ומסמנת אותם כאויבים – היא מדינה הפוגעת במישרין בזכויות אדם ומעמידה בסכנה ממשית את ערכי הדמוקרטיה ואת יכולתה להתקרא דמוקרטיה.
מערכת היחסים בין המדינה לבין המיעוט הערבי שבתוכה דוהרת לעבר מקומות מסוכנים. כדי לחיות ביחד בתנאים המורכבים שקיימים במדינת ישראל חייב להתחולל שינוי – ומהר. עדיין יש מה לעשות ועדיין ניתן לשנות, ומדי פעם בפעם אכן צצות יוזמות אזרחיות ומקומיות שמהן אפשר לשאוב אופטימיות ותקווה. כך למשל, "מרקם אזורי", קבוצת תושבים מירוחם הפועלת להקמת גן ילדים לתושבי הכפר הבדווי השכן רכמה; או "עתיד משגב", קבוצת תושבים מהמועצה האזורית משגב, שהתארגנה לפעולה נגד "חוק ועדות הקבלה". כך גם "פרויקט דמוקרטיה", שבמסגרתו מתפרסם מסמך זה, ומבקש להוות הזדמנות עבור כל הכוחות במדינה המבקשים לפעול למען עתידה הדמוקרטי.
נוסף על כך, מדי פעם בפעם גם מתגלות יוזמות ממסדיות שמעוררות תקווה. כך למשל ההחלטה שהתקבלה בימים אלה, כי חלק מן התלמידים בבתי-הספר במחוז הצפון ילמדו את השפה הערבית כמקצוע חובה. כך גם החלטת הממשלה ממרץ 2010 להקצות 800 מיליון ש"ח לפיתוח תשתיות, שירותים ותעסוקה ביישובים ערביים; או ההחלטה שפורסמה (ynet) בפברואר 2010, על הקמת קרן משותפת לממשלה ולמגזר הפרטי שתשקיע בעסקים במגזר הערבי, ולה תקצה המדינה 80 מיליון ש"ח. גם עמותת סיכוי מציינת, בדוח "מחסמים לסיכויים" שהתפרסם באוגוסט 2010, כי "במהלך עבודתנו מול חלק ממשרדי הממשלה והציבור, אנו נתקלים בקולות של מקבלי החלטות ומעצבי דעת קהל, הקוראים לקידום השוויון ולצמצום הפערים בין יהודים לערבים [...] זו מגמה מעוררת תקווה, המוכיחה את קיומם של גורמים וגופים רבים הרואים בשוויון בסיס לחיים משותפים של ערבים ויהודים בישראל". מסכמים רון גרליץ ועו"ד עלי חיידר, מנכ"לים משותפים של עמותת סיכוי, מתוך אותו דוח:
"בשלב זה, אין לדעת אילו מבין המגמות המנוגדות הללו תגבור בסופו של דבר על רעותה, ואם ערבים ויהודים צועדים בימים אלה לקראת עימות או לקראת בניית חברה משותפת המבוססת על שוויון – נשמת אפה של כל דמוקרטיה. בידינו הדבר. האתגר העומד בפני שוחרי השוויון, הדמוקרטיה והחיים המשותפים הוא לפעול בתקיפות ובמקצועיות נגד המגמות השליליות ולחזק את התקווה במימוש השוויון".
